נפתלי שילה שופט לעניני משפחה ר"ג – שיטות סחר בילדי נפגעי משרד "הרווחה"

נפתלי שילה שופט לעניני משפחה ר"ג – שיטות סחר בילדי נפגעי משרד "הרווחה"

 ינואר 2013 - מדובר באם לשני ילדים אשר נתלשו ממנה בהיותם בני 4 ו- 6 למרכז חירום בכפייה ללא סמכות בניגוד לחוק ולכללים. נפתלי שילה שופט לענייני משפחה ר"ג מנהל ענייני האם בבית משפט לענייני משפחה ואינו מאפשר לאמא הסדרי ראיה עם ילדיה.

 

נפתלי שילה מפעיל נגד האם סנקציות בניגוד לחוק ולכללים ופוגע בהחלטות שרירות לב באם וילדיה.

 

התנהגותו של נפתלי שילה מדיפה ריח של שיקולים זרים לעשיית כסף לגורמי רווחה ו"מומחיה" מסבלם של אזרחים. לאחר 4 שנות התשה נפתלי שילה הסב נזקים קשים לאם וילדיה וכסף קל למערכת הרווחה ו"מומחיה".

 לאחר שבג"ץ 9228/12 שהגישה האם קבע כי הסמכות לקביעת הסדרי ראיה נתונה אך ורק לשופט נפתלי שילה, הגישה האם, שוב, בקשה להיפגש עם בנה בן ה- 10 לאחר ש- 4 שנים לא ראתה אותו ע"פ הנחיית נפתלי שילה. נפתלי השיב בלקוניות ובאכזריות מרושעת כי "אין מקום כיום, לאור האמור בתסקיר לחייבו (את הבן אורם) במפגשים אלו".

נפתלי שילה משתמש בתואנות שונות במהלך השנים להמשיך בניתוק בין האם לילדיה מבלי שיש בסיס מוצק לתירוציו. התנהגות של נפתלי שילה מאופינת בצביעות ורמאות. נפתלי שילה בז לערך היהדות כיבוד אב ואם ומסב נזקים נפשיים וכלכליים לאם וילדיה.

מאפייני דרכי ההרס של נפתלי שילה שופט לענייני משפחה רמת גן:

הוצאת הילדים בכפייה מחזקת אימם בניגוד לחוק ולכללים ב"סיוע" השופטת רות בן חנוך

שופטת הנוער רות בן חנוך האריכה צו חירום מביתם בכפייה למרכז חירום ויצו הדסים שהוצא ע"י פקידת הסעד אתי דור דובריבינסקי, ללא נזקקות, בניגוד לקביעת בית משפט עליון. השופטת מודעת לעובדה כי אינה רשאית כלל לדון בתיק היות והוא נידון בבית משפט לענייני משפחה - נפתלי שילה.

התניית מפגשים בין האם לילדיה בבדיקות פסיכיאטריות על חשבון האם ושיבוש מפגשים אלו

לאחר הוצאת הילדים בכפייה מרשות אימם נקבעו הסדרי ראיה אשר עד מהרה נעצרו ע"י פקידת הסעד מאחר ו"סברה" כי לא עלו יפה. נפתלי שילה התנה המשך המפגשים בטיפול כלשהו לאמא חרף היותה כשירה וטובה, עובדת ללא עבר נפשי ו/או פלילי.

 

המדיניות הדורסנית של השופט נפתלי שילה כוללת חיוב האמא בהוצאות כספיות של אלפי שקלים לראות את ילדיה מספר שעות ושיבוש המפגשים בתואנות שונות:

 

להלן לדוגמא החלטה ממאי 2011 של נפתלי שילה שבה הוא מקבל את "הודעת פקידת הסעד" וללא נימוק או הסבר הוא מחייב ומתנה את האם בהוצאות נוספות של עשרות אלפי שקלים כדי לפגוש את ילדיה.

להלן דוגמא בה השופט נפתלי שילה משבש מפגשים בין האמא ובנה למרות הקושי בדבר והוצאות משפטיות של מאות אלפי שקלים מצד האם.

 

נפתלי מתרץ הפסקת הביקורים בתואנה של המרחק בין ר"ג לחולון, אך כפי שכתוב בהצעתו הקודמת למפגשים אצל פסיכיאטר בהרצליה המרוחקת מר"ג הרבה יותר מחולון.

 

 

ביזוי סדרי דין ומשוא פנים לפקידת הסעד מול האם

בבקשה שהגישה האם לנפתלי שילה כי ידון בבקשותיה לגופו של עניין ללא רשויות הרווחה אשר מערימות קשיים, הואיל ונפתלי מקבל המלצותיהן כסוף פסוק ללא קיום דיון וניסיון מעמיק ורציני לפתור הבעיה. האמא ביקשה לקבוע הסדרי ראיה עם בנה הבכור.

נפתלי שילה השיב:

 

"אין כל הצדקה להפסקת פעילות שירותי הרווחה אשר מכירים את הצדדים והילדים היטב ופועלים רבות. שירותי הרווחה ימשיכו לעקוב. ככל שיתעורר צורך בשינוי ההחלטות שניתנו, תוגש בקשה מטעמם".

 

השופט נפתלי לא השיב לגופו של עניין לבקשת האם וקבע כי הסדרי הראיה יקבעו ע"פ בקשות רשויות הרווחה. לזכויות האם צמצם נפתלי שילה וקבע: "רשאית... להגיש כל בקשה לשינוי ההסדר הקיים, ככל שיארע שינוי נסיבות". נפתלי שילה העמיד את האמא בנחיתות מרשויות הרווחה. בעוד לרשויות הרווחה נתן סמכות לבקשה "ככל שיתעורר צורך..." ואילו לאם זכות להגיש בקשה קבע "ככל שיארע שינוי בנסיבות...". העמדת האמא במצב נחות מזה של רשויות הרווחה לוקה במשוא פנים חמור, וקביעת נוהל עבודה בניגוד לחוק ולכללים.

האשמת הבן אורם באי קיום המפגשים

לאחר שכל ניסיונותיו של נפתלי שילה בתיווכה של פקידות הסעד כשלו, תלונות השווא שהוגשו נגד האם במשטרה נסגרו, וה"בדיקות הפסיכיאטריות" שהתנו במפגשים עם הבן נמצאו לא ענייניות ולא רלוונטיות החליט השופט נפתלי שילה בתאום עם פקידת הסעד למנוע את המפגשים עם הבן אורם בתואנה כי אינו רוצה לראות את אימו.

מדובר בצביעות ורמאות של השופט נפתלי שילה שאין כמותה. הרי הבן נלקח מאימו לפני כ- 4 שנים כשהיה בן 6 מדוע לא ציינו זאת רשויות הרווחה בתסקיריהן. נפתלי שילה בז לערך היהדות כיבוד אב ואם, שהרי לפחות היה מציין בתגובתו הלקונית כי ניסה בכל דרך להניא את הילד הרך בשנים לכבד את אימו ולהיפגש איתה אפילו אם זה כרוך בכך כי נפתלי בעצמו יברר העניין עם הילד. נפתלי משיב בלקוניות ואינו טורח אף לנמק מדוע הבן אינו רוצה להיפגש עם אימו, למרות שמדובר בעניין חשוב ומהותי.

התנהגותו של נפתלי במשך כ- 4 שנים בהם מונע מהאם להיפגש עם בנה אורם מדיפה ריח של שיקולים זרים, תאוותנות וסאדיזם של רשויות הרווחה להמשיך לשחק ולצחק באם וילדיה.

להלן תגובתו הלקונית של נפתלי לבקשת האם להיפגש עם בנה אורם:

סוף דבר

נפתלי שילה מחלק את אחריותו השיפוטית בין שופטת נוער רות בן חנוך (בניגוד לחוק), פקידת הסעד ומומחיה, ועתה עם הבן אורם.

 

נפתלי משיב בלקוניות בענינים מהותיים תשובות המעוררות תמיהה, וריח שיקולים זרים. התנהגותו של נפתלי שילה פוגעת קשות באמון הציבור במערכת המשפט, ובערכי היהדות וכל הדתות: כיבוד אב ואם. חרף העובדה כי התנהגותו מסבה נזקים נפשיים וכלכליים קשים לאם וילדיה, נפתלי משיב תשובות לקוניות לא מנומקות ויוצר נורמות זילות המשפחה והפרט.

 

נפתלי שילה – שופט בימ"ש לעניני משפחה ר"ג – הפרת סדרי דין ומשוא פנים בענייני הסדרי ראיה בין אמא לילדיה – עבריינות סדרתית

ינואר 2012 – מדובר באם לשני ילדים אשר נתלשו ממנה בהיותם בני 4 ו- 6 למרכז חירום בכפייה ללא סמכות בניגוד לחוק ולכללים. שופטת הנוער רות בן חנוך האריכה צו חירום מביתם בכפייה למרכז חירום ויצו הדסים שהוצא ע"י פקידת הסעד אתי דור דובריבינסקי, ללא נזקקות, בניגוד לקביעת בית משפט עליון.

השופטת מודעת לעובדה כי אינה רשאית כלל לדון בתיק היות והוא נידון בבית משפט לענייני משפחה בפני נפתלי שילה.

כיום האמא אינה רואה את בנה הבכור מזה 4 שנים, ואת בנה הצעיר רואה כשנה וחצי פעם בשבוע במרכז קשר למשך כשעה. עניינה מנוהל בבית משפט לענייני משפחה, שופט נפתלי שילה, והיא מגישה בקשות חוזרות ונשנות להיפגש עם ילדיה לשווא. השופט נפתלי ופקידות הסעד דוחים בקשותיה בתואנות שונות כגון "אבחון מעמיק" חרף היותה נורמטיבית, עובדת, ללא עבר פלילי, נפשי, ועוד…

האמא פנתה בבקשה לנפתלי שילה, כי ידון בבקשותיה לגופו של עניין ללא רשויות הרווחה אשר מערימות קשיים באמצעות שלל ניירות וחוות דעת של "מומחים" מטעמם, הואיל ונפתלי מקבל המלצותיהן כסוף פסוק ללא דיון וניסיון מעמיק ורציני לפתור הבעיה.

האמא ביקשה לקבוע הסדרי ראיה עם בנה הבכור.

נפתלי שילה השיב:

"אין כל הצדקה להפסקת פעילות שירותי הרווחה אשר מכירים את הצדדים והילדים היטב ופועלים רבות. שירותי הרווחה ימשיכו לעקוב,. וככל שיתעורר צורך בשינוי ההחלטות שניתנו, תוגש בקשה מטעמם". (ראה החלטה להלן).

ניתן להבחין בביזוי סדרי הדין, משוא פנים, ועבריינות סדרתית בהתנהגותו של נפתלי שילה.

ביזוי סדרי הדין מול פקיד הסעד ורשויות הרווחה, משוא פנים -

השופט נפתלי לא השיב לגופו של עניין לבקשת האם וקבע כי הסדרי הראיה יקבעו ע"פ בקשות רשויות הרווחה.

לזכויות האם צמצם נפתלי שילה וקבע:

"רשאית להגיש כל בקשה לשינוי ההסדר הקיים, ככל שיארע שינוי נסיבות".

נפתלי שילה העמיד את האמא בנחיתות מרשויות הרווחה. בעוד לרשויות הרווחה נתן סמכות לבקשה:

"ככל שיתעורר צורך"

ואילו לאם זכות להגיש בקשה קבע:

"ככל שיארע שינוי בנסיבות".

העמדת האמא במצב נחות מזה של רשויות הרווחה לוקה במשוא פנים חמור, וקביעת נוהל עבודה בניגוד לחוק ולכללים.

עבריינות סדרתית 

אין זאת הפעם הראשונה בה פועל נפתלי שילה בניגוד חמור לחוק.

בעבר ניהל תיק המשפחה כערכאה נוספת עם בית משפט לנוער, השופטת רות בן חנוך.

הניהול המשותף של ענייני משפחה בשני בתי משפט שונים הינו בניגוד חמור לסעיף 6ז לחוק בתי משפט לענייני משפחה:

"היתה תובענה תלויה ועומדת בבית משפט לענייני משפחה בענינו של קטין, והוגשה תובענה בעניינו לבית משפט לנוער על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, יועבר הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה".

ההתנהגות המתלהמת והמלוכלכת של השופטים נפתלי שילה ורות בן חנוך בניגוד לחוק נגד המשפחה הביאה למצב הקשה בו נמצאת האמא כיום שאינה רואה את ילדיה בהסדרי ראיה ראויים.

אי קיום חובת הנמקה

תשובתו של נפתלי לבקשת האם הנה לקונית וכוללנית.

אין התייחסות לטענות הבקשה.

בחציה הנה תשבחות לרשויות הרווחה, ובחציה הנה פרשנות לקויה של זכות האמא ופקידת הסעד להגיש בקשות לבית המשפט.

סוף דבר

נפתלי שילה נאחז ברשויות הרווחה ומקבל המלצותיהם כסוף פסוק מבלי לבחון ולהתייחס לבקשות האמא לגופו של עניין.

התנהלותו של נפתלי שילה לקויה, בניגוד לחוק, ובמשוא פנים מובהק לרשויות הרווחה.

נפתלי שילה פועל בניגוד לחוק באופן סדרתי לרעת האמא וילדיה.

נפתלי שילה אינו מתייחס למבחן התוצאה בקביעת הסדרי ראיה בין האמא וילדיה, אלא משבח את רשויות הרווחה בלקקנות ורברבנות אשר אינה ראויה להתנהגות שופט.

החלטה לקונית עם משוא פנים של נפתלי שילה

השופט נפתלי שילה – בימ"ש לעניני משפחה רמת גן – מדיניות מופקרת ובזויה – ניתוק אמא מילדיה שנתיים וחצי, בלי שום סיבה

יוני 2011 – ה"משחק המכור" של נפתלי שילה, שופט לענייני משפחה נגד אמא וילדיה הרוצים להיפגש מזה שנים. 

אכזריות ושרירות לב בניגוד להיגיון, ולעובדות.

מדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ועובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת רווחה רמת גן, דורשת "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם".

העו"סית לא נימקה דרישתה התמוהה שהגיעה ממוחה הקודח, מאחר ונפתלי שילה מאפשר ומעודד הפקרות והתעמרות העובדות הסוציאליות באם וילדיה.

מדובר באמא ללא רבב, וללא עבר בעניין בריאותי כלשהו או עברה כלשהי על החוק.

אולם מתברר כי בית המשפט בראשותו של נפתלי שילה משמש קרקע נוחה ופוריה לעלילות הפקרות והבלים ככל אשר יחפצו גורמי הרווחה.

האמא מנהלת התדינויות משפטיות עקרות ומטופשות עם השופט נפתלי שילה, מזה שנים כדי שתוכל לראות ולהיפגש עם ילדיה, אך לשווא.

האם בעבר עברה בדיקות ואבחונים ע"פ דרישת נפתלי שילה והעובדות הסוציאליות ושילמה מאות אלפי שקלים, אך לשווא.

נפתלי שילה מזמן בכל פעם "חוות דעת" כלשהי לטרפד את מפגש האמא וילדיה.

להלן לדוגמא החלטה ממאי 2011 של נפתלי שבה הוא מקבל את "הודעת פקידת הסעד" וללא נימוק או הסבר הוא מחייב ומתנה את האם בהוצאות נוספות של עשרות אלפי שקלים כדי לפגוש את ילדיה.

להלן דוגמא בה השופט נפתלי שילה משבש מפגשים בין האמא ובנה למרות הקושי בדבר והוצאות משפטיות של מאות אלפי שקלים מצד האם.

נפתלי מתרץ הפסקת הביקורים בתואנה של המרחק בין ר"ג לחולון, אך כפי שכתוב בהצעתו הקודמת למפגשים אצל פסיכיאטר בהרצליה המרוחקת מר"ג הרבה יותר מחולון.

אכזריות ושרירות לב בנפשות ילדיה של האמא ל' ש' – שופט לענייני משפחה רמת גן: נפתלי שילה

ינואר 2011 – ל' אם גרושה שילדיה נלקחו ממנה באכזריות ובפתאומיות ע"י רשויות הרווחה לחצי שנה למרכז חירום, לא ראתה את שני ילדיה מזה כשנתיים. לאחר דיונים בבית משפט לענייני משפחה בראשות השופט נפתלי שילה כי האם ל' ש ' תפגוש את בנה הקטן בן ה-6 בהשגחת פסיכולוגית.

 לא די בכך שהשופט נפתלי שילה הפקיר לחלוטין את הקשר של הבן הבכור עם אימו אלא עצר את המפגשים האחדים של ל' ש' עם  בנה בן ה-6 אצל הפסיכולוגית בתואנות שונות ומשונות כגון מרחק המפגשים בעיר חולון ה"רחוקה" מרמת גן מקום מגורי הילדים (20 דקות נסיעה).

האמא ל' ש' מקבלת שבחים מכל המאבחנים הסובבים אותה, הפסיכולוגית מטעם בית המשפט שנכחה במעט המפגשים שאישר נפתלי כתבה בינואר 2011: "האם רגישה לצורכי בנה", "ל- א' (בנה בן ה-6) ואימו קשר טוב", "האם לא מהווה כל סכנה לבנה. נהפוכו א' (בנה בן ה-6) זקוק לאמו", "אני חרדה לעובדה כי צרכיו של א' אינם מטופלים ואין מספיק רגישות להשלכות של התנהגות האב לגבי נפשו של הילד".

נשאלת השאלה מדוע השופט נפתלי ממשיך לתעתע באמא ל' ש' וילדיהם ולגרום להם סבל ועוגמת נפש, לללא בסיס עובדתי או ראייתי כלשהו.

השופט נפתלי שילה מונע מהאמא ל' ש'  וילדיה להיפגש ללא כל סיבה עובדתית, אלא על סמך גחמותיהם ועלילותיהם של לשכות הרווחה גבעתיים ורמת גן. אמא ל' ש' אישה חיונית עובדת מסורה כשירה וטובה, מעולם לא פגעה בילדיה.

השופט נפתלי שילה לא רק שנכשל בהגנה על על נפשות הילדים אלא מסכן אותם בכך שמונע מהם להיפגש עם אימם כשנתיים ללא שום סיבה אובייקטיבית.

ההליך השיפוטי לפיו פועל נפתלי שילה הנו מופקר ואכזרי שכן מתקבלות בו החלטות בענייני נפשות בשרירות לב על סמך עלילות ודעות של גורמי הרווחה ולא על סמך עובדות וראיות אובייקטיביות.

האזינו לתכנית הרדיו "השעה האזרחית" על הסבל ועגמת הנפש המתמשכים הנגרמים לאמא  לורי שם טוב וילדיה עקב אכזריות ושרירות הלב של מערכת הרווחה בגיבוי השופט נפתלי שילה.

בג"ץ או בית משפט גבוה ל"טיוח" – מדוע אמא ל' ש', אינה רואה את ילדיה מזה 4 שנים?

ספטמבר 2011 -בג"צ 4613/11- מדובר באמא לורי שם טוב אשר ילדיה נחטפו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ואתי דור דוברובינסקי, פקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים, לימים נתברר כי פקידת הסעד שיקרה בבית משפט נגד האמא, הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון.

האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 4 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לעניני משפחה רמת גן.

פקידות הסעד מלשכת רווחה גבעתיים – רמת גן, מעלות דרישות ותנאים שונים ומשונים אשר מונעים לאורך שנים מהאמא וילדיה להיפגש. 

האמא עתרה לבג"צ לקבוע הסדרי הראיה בין העותרת וילדיה הרכים בשנים. האמא ביקשה כי בית משפט זה יוציא לאלתר צו המורה למשיבים להפגיש בין הקטינים לבין אמם.

בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה בתואנה כי "כל השאלות שהיא (האמא) מעלה בעתירתה מצויות בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, ובמידת הצורך ניתן לפנות בערעור או בבקשת רשות ערעור על ההחלטות הניתנות על ידו".

בדיקת ה"נימוקים" הלקוניים של בג"צ מעלות תהיות וספק רב באשר לשיקוליו ודרכי פעולותיו והערכאות השיפוטיות בענייני רווחה.

מתקבלת התחושה כי בג"צ פוחד שמא תיפתח תיבת פנדורה של פשעים חמורים וקשים של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער הנעשים מידי יום בדלתיים סגורות, ועל כן בג"צ מגבה פשעים אלו בדרכי טיוח.

בג"צ משית "סדר" שבו תעשיית עושק המוחלשים של עוס"ים, מאבחנים, עמותות מופרטות, מטפלים ושופטים מתפרנסים על גבם וזעקתם של ילדים ומשפחות.

תיאור חלקי של העתירה תוך השמטת נקודות מרכזיות:

מדובר באמא לורי שם טוב, וילדיה אשר רשויות הרווחה וערכאות שיפוטיות מונעות מהם להיפגש כ- 3 שנים.

בג"צ מתאר זאת בלקוניות: "עניינה של עתירה זו בהסדרי הראיה בין העותרת וילדיה הרכים בשנים. העותרת מבקשת כי בית משפט זה יוציא לאלתר צו המורה למשיבים להפגיש בין הקטינים לבין אמם. עוד ביקשה להעביר את הקטינים למשמורתה".

מן הראוי כי כאשר מדובר בפגיעה כל כך חמורה בזכויות אדם יסודיות, וצדק טבעי של ילדים לפגוש את אימם, יפרט בג"צ את הסיבה למניעת המפגשים. 

שיטת הבג"ץ: "הכה את הנפגעת (אמא לורי שם טוב) ללא בסיס, ואל תאפשר לה להגיב"

בג"צ כאמור נמנע מחשש כי רשויות הרווחה ובתי המשפט יעמדו לביקורת בשל כך. עם זאת כפי שיפורט בהמשך בג"צ אינו חוסך מהטחת האשמות שווא נגד האמא, חרף העובדה שלא דן בעתירה, תוך תיאור תמונה חלקית ושטחית לרעת האמא.

בג"צ מתחמק מאחריותו לטפל בעתירה בנגוד לחוק יסוד השפיטה – ומקבע את אי מימוש אמנת זכויות הילד שישראל חתומה עליה מזה 20 שנה.

בג"צ תרץ החלטתו לא לדון בעתירה בתואנה כי "כל השאלות שהיא (האמא) מעלה בעתירתה מצויות בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, ובמידת הצורך ניתן לפנות בערעור או בבקשת רשות ערעור על ההחלטות הניתנות על ידו" – טענה זאת אינה נכונה.

בענייני זכויות ילדים לפגוש הוריהם ישראל חתמה על אמנת זכויות הילד בספטמבר 1991 (לפני 20 שנה) אולם טרם חוקק חוק בנושא לכן האמנה אינה בסמכותם של בתי משפט.

אמנת זכויות הילד סעיף 9 דן בזכויות ילדים להיות בקשר עם הוריהם. האמא לורי שם טוב הוסיפה טענות נוספות מן הצדק בעתירתה. מן הראוי היה כי בג"צ ידון בעתירה ולו רק בשל שהמדובר בהסדרי ראיה בין אמא לילדיה, בענייני אמנת זכויות הילד.

בג"צ לא קיים חובת הנמקה

בג"צ אינו מפרט השאלות שמעלה האמא בעתירה, אינו דן בהם וקובע כי דין העתירה להידחות מאחר ו"כל השאלות שהאמא מעלה בעתירתה מצויות בסמכות בית המשפט לענייני משפחה" – תשובתו של בג"צ לקונית ולא ניתן לדעת ולהבין מה הן השאלות שמעלה האמא בעתירתה ומה הן תגובות בג"צ – מן הראוי היה כי בנושא כל כך מהותי ועקרוני ממנו סובלות משפחות וילדים רבים מוחלשים רבים בישראל יינתנו תשובות ברורות ומפורטות במיוחד ממוסד רם כבג"צ.

בג"צ כחומת ברזל על מחדלי רשויות הרווחה וערכאות שיפוטיות

בג"צ כאמור דחה העתירה בתירוצים לקוניים מבלי שכתב את טענות העותרת. מצד שני תוקף בג"צ ומאשים את העותרת, אמא לורי שם טוב, באי קיום הסדרי ראיה תוך השמטת עובדות מהותיות ומרכזיות. לשם כך משתמש בג"צ בציטוט ערכאה שיפוטית נמוכה יותר של בית משפט מחוזי.

מן הראוי כי כאשר קובע בג"צ נקודה הנראת לו יציין את גם את טענות העותרת. התנהלות זאת הנה הטיית ההליך השיפוטי לטובת רשויות הרווחה ובתי המשפט הדנים בעניין. בג"צ בפועל משמש כחומת המגנה על פשעי רשויות הרווחה בדלתיים סגורות נגד אזרחים טובים ללא רבב.

האשמות שווא ללא כל בסיס ובצורה חד צדדית

בג"צ כותב: "מן הדיון שהתנהל בפנינו ומן הכתובים שקראנו הבנו כי בין רשויות הרווחה לבין העותרת קיים סכסוך עמוק, בשל פגיעות שפוגעת העותרת בדרכים שונות בעובדי הרווחה שאינם מוכנים עוד לטפל בה. אין צריך לומר כי העותרת אינה זכאית לפגוע בעובדי הרווחה, בשום צורה ובשום דרך…".

בג"צ חושב את האזרח לפתי ומצפה שיניד בראשו כאות הן עם רשויות הרווחה המציגות עצמן כאומללות ופגועות, בעוד שהעובדות בשטח, ותחקירי ועדות כגון סלונים נבו, גילת, מראים ההפך. רשויות הרווחה פועלות בצורה מופקרת (מקצת הפשעים, קצה הקרחון – ראה קישורים בסוף הפוסט) ומסבים נזקים לילדים ומשפחות.

מן הראוי כי בג"צ יפרט ויציג תמונה מלאה של הטיעונים והבודות טרם הקביעה המסולפת כי העותרת פגעה ברשויות. יוצא כי בג"צ במקום לדון בענייני העתירה מנצל את הבמה ליחצ"נות לטובת רשויות הרווחה המשומנות.

סוף דבר

בג"צ פעל בצורה מוטה נגד האמא לורי שם טוב העותרת ומעמיד את אזרחי המדינה כפתאים האמורים להאמין למוצא פיהם של שופטיו מבלי להתייחס לעובדות ולמסקנות. בג"צ נמנע מעשיית צדק כנדרש ואף צדק מינימלי בענייני רווחה מחשש כי פשעי הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער יחשפו וזה עלול לפגוע ב"סדר" הקיים שבו עו"סים ועמותות מופרטות ועמיתיהם מתפרנסים על גבם של ילדים ומשפחות הנפגעים ונעשקים.

האמא ל' ש' עדיין אינה רואה את ילדיה – כישלון קונספציית "טובת הילד" – השופט נפתלי שילה

אוקטובר 2010 – מדובר באם גרושה ל' ש' אשר ילדיה נלקחו למרכז חירום בינואר 2009 מאחר ופקידת הסעד לחוק הנוער הייתה סבורה כי הילדים בסיכון. בעוד האמא ל' מתחננת בוועדת החלטה בלשכת הרווחה גבעתיים כי ילדיה לא ילקחו ממנה, יצאו עובדות סוציאליות לבית הספר ולגן הילדים ולקחו את ילדיה למרכז חירום שם שהו חצי שנה.

האמא ל' ש' אישה עובדת, מתפרנסת בכבוד מימים ימימה, ללא הרשעה פלילית כלשהי, ואשר ביצעה על פי בקשת פקידות הסעד בדיקות שונות במכוני מסוגלות הורים, פסיכיאטר מחוזי, ונמצאה כשירה וטובה. לאמא ל' בעלת הכנסה פחות הממוצע במשק נדרשת לשלם הוצאות של מאות אלפי שקלים כדי שילדיה יוכלו לשמוע את קולה אך לשווא, הביורוקרטיה הנוקשה של מערכת הרווחה ובית משפט לענייני משפחה אינם מאפשרים את הזכות הבסיסית הטבעית והחיונית של ילדים לפגוש את אימם אף לא במרכז קשר מאובטח. המערכת הביורוקרטית מתייגת את הילדים ואימם ומסבה להם נזקים.

לאחר שהיה של חצי שנה במרכז חירום הועברו הילדים למשמורת גרושה של האמא ל', ולאחר שני מפגשים עם ילדיה במרכז קשר, הופסקו המפגשים מאחר והעובדות הסוציאליות היו סבורות כי המפגשים לא עלו יפה. מאז האמא ל' אינה רואה את ילדיה ואינה יודעת עליהם דבר (מעל שנה).

השופט נפתלי שילה קיבל את גרסת פקידות הסעד כי המפגשים לא עלו יפה וקבע כי האמא ל' וילדיה יעברו בדיקות אצל פסיכיאטר לאבחונים נוספים כגון אינטראקציה ועוד..

בבדיקה האחרונה (אוקטובר 2010) נמצאה האמא ל' ש' כשירה וטובה, וכי יש להתחיל מיידית בתהליך חידוש הקשר והמפגשים בין האמא ל' לילדיה.

ניתן להבחין במספר כשלים בטיפול הסוציאלי לרווחת הפרט והמשפחה של רשויות הרווחה ובית המשפט לענייני משפחה:

1. נוקשות – למרות שעובדתית וראייתית האמא ל' טובה וכשירה לא פגעה מעולם בילדיה, עובדת וחרוצה, פקידות הסעד השכם וערב מבקשות אבחונים יקרים מאוד על חשבונה של אמא ל' ומסבות לה נזקים כלכליים קשים, תוך שהן מקבלות גיבוי מלא מהשופט לענייני משפחה נפתלי שילה. פקידות הסעד מתרשמות ומבקשות והשופט מאשר.

2. מערכת הרווחה כושלת ומסבה נזקים קשים – במבחן התוצאה המערכת הסוציאלית ומערכת המשפט לענייני משפחה כשלו בכל עיקרון שהוא לרבות "טובת הילד" שכן לאחר מעל שנה הילדים אינם פוגשים את אימם ללא כל סיבה עובדתית כלשהי. השופט שילה ופקידות הסעד נאחזים באבחונים והתרשמויות ועלילות של גורמי רווחה וגרושה של האמא ל', ומונעים ממנה לראות את ילדיה, תוך שנגרם לאורך כל הדרך נזק מתמשך לילדים.

3. שיטת עבודה נוגדת ערכי הדמוקרטיה והיהדות – מה החוקים ווהמשפטים לפיהם פועלת מערכת הרווחה בעניין זה? אין מדובר בגישת חסד צדקה ומשפט, הגישה היא כביכול גישה "חוכמתית" לקויה לפיה פקידת הסעד היא בעלת מקצוע עם אוסף תיאוריות סוציאליות שונות ומשונות של "טובת הילד", הקובעת בדיקות ואבחונים סובייקטיביים אשר אין בהם שום תועלת לילדים ולהורים ואשר משתנה במקום ובזמן. האמא ל' ש' וילדיה לא ראו שום ברכה בגישה חסרת בסיס זאת, רק התנכלויות ונזקים.

כֹּה אָמַר ה', אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי–כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה'. (ירמיה ט, כב-כג)

להלן סרטון בו מתוארת החטיפה התוקפנית ע"י רשויות הרווחה את ילדי האמא ל' למרכז חירום בשם "טובת הילדים":

תסביכי ה"טיפולים" והאלימות של שופט לענייני משפחה מר"ג נפתלי שילה – ופקידות סעד ניבה מילנר וסימונה שטיינמנץ נגד אמא וילדיה

דצמבר 2012 – מדובר באמא ל' אשר אינה רואה את בנה בן ה- 10 (או') מזה 4 שנים, ועם בנה בן ה- 8 (אר') נפגשת פעם בשבוע כשעה במרכז קשר לאחר שלא ראתה אותו כ- 3 שנים.

רשויות הרווחה מונעות מהאמא לראות את ילדיה בהסדרי ראיה קבועים ומסודרים עקב "טיפולים" שלדעתם הם צריכים לעבור.

האמא ל' אשה עובדת במשרה מלאה מאז ומתמיד ללא עבר פלילי או נפשי, אישה טובה ונורמטיבית, והבנים בחזקת גרושה לומדים בבית ספר יסודי ממלכתי.

הסיבה שהשופט נפתלי שילה ופקידות סעד ניבה מילנר וסימונה שטיינמנץ אינן מאפשרות לאמא לראות ילדיה בהסדרי ראיה קבועים ומסודרים הינה: "אין שינוי בהתנהלות האם, נוכח הצורך בשמירה על יציבות".

תשובתם הלקונית והכוללנית שמציגות פקידות הסעד מילנר ושטיימנץ מתאפשרת עקב תרבות ה"חותמת גומי" של בתי משפט לענייני משפחה (השופט נפתלי שילה) משמשת קרקע פוריה לשחיתות, וגזל משפחות מוחלשות בידי מכוני בדיקה, מטפלים, פסיכיאטרים, ועוד שרלטנים מקורבים למערכת הרווחה והמשפט.

מאפייני תרבות השרלטנות דוגמת השופט לענייני משפחה ר"ג נפתלי שילה – ופקידות סעד ניבה מילנר וסימונה שטיינמץ:

מניעת מפגשים בין בני המשפחה

רשויות הרווחה יודעות כי ניתוק הקשר בין ילדים להורים גורם למשבר ולכן הן פותחות בניתוק הקשר מסיבות עמומות ומטופשות: "אין שינוי בהתנהלות האם, נוכח הצורך בשמירה על יציבות".

טיפולים ותיוגים פסיכיאטריים

רשויות הרווחה כופות שלל טיפולים ותיוגים על בני המשפחה. לבן הקטן אר' בן ה- 8 כותבות העו"סיות: סעיף ג:

"בכל שילובו של הבן אריאל בטיפול, במיוחד בשים לב להחמרה במצבו, שירותי הרווחה ימשיכו לעקוב ולנסות למצוא מענה טיפולי מתאים למצבו".

לבן אורם בן ה- 10 סעיף ד:

" באשר לשילובו של הבן או בטיפול… אנו ממתינות להתייחסותו הכתובה של מר אילן דר, מנהל התחנה (בריאות הנפש מרחוב הארבעה 12 תל אביב), ולאמא ל': סעיף ח': "לגבי האם – עליה לפנות לאבחון פסיכיאטרי במרפאה ציבורית".

השופט נפתלי שילה ופקידות סעד ניבה מילנר וסימונה שטיינמנץ מונעים מהאמא וילדיה להיפגש וכופים טיפולים פסיכיאטריים חרף העובדה שמדובר באמא נורמטיבית עובדת וילדיה לומדים בבתי ספר רגילים. מדיניותם התוקפנית והאלימה של השופט נפתלי שילה חברותיו הפק"ס ניבה וסימונה, מביאה נזקים כלכליים פיסיים ונפשיים קשים לאמא וילדיה.

סוף דבר

השופט נפתלי שילה ופקידות סעד ניבה מילנר וסימונה שטיינמץ, משתמשים בניסוחים לקוניים וכוללניים כעילה למניעת מפגשים בין האמא לילדיה, וכופים טיפולים בלתי אפשריים, לא ברורים תוך שימוש בתיוגים פסיכיאטריים. הסיבה לעמימות והאלימות של הרווחה ובית המשפט היא השחיתות ותאוות הבצע האופיניים להליכים מסוג זה המתנהלים בדלתיים סגורות ללא ראיות.

תעשייה תאוות בצע אכזרית זאת כוללת עובדות סוציאליות, שופטים, מכוני מסוגלות הורית, פסיכיאטרים ועוד מאבחנים אשר יוצרים מצבים משבריים בתוך המשפחה כדי "לטפל" בה.

הצד האפל של השופט נפתלי שילה – בית משפט לעניני משפחה רמת גן

השופט נפתלי שילה – פוסק פסיקות לא אנושיות מאחורי מסך שחור של דלתיים סגורות.

נפתלי שילה, שופט לעניני משפחה, מונע מהאמא ל' ש' מגבעתיים, לראות את ילדיה למעלה משלוש שנים, ללא סיבה מנומקת. שופט זה קבע באופן שרירותי לחלוטין כי לא זו בלבד שהאמא לא תקבל לחזקתה את ילדיה, היא אף לא תראה אותם ולא תשוחח עימם, גם לא בטלפון, וכך שלוש שנים וחצי האמא מנותקת לחלוטין מילדיה. 

בתמונה אמא ל' ש' עם ילדיה טרם חטיפתם על ידי אתי דור דוברובינסקי פקידת הסעד מלשכת רווחה גבעתיים – אמא ל' ש' לא ראתה את ילדיה מיום 06.1.09 עד עצם היום הזה.

השופט שילה לא רוצה שהציבור ידע כי קיים בו צד אפל. מדובר בפסקי דין הזויים לחלוטין שהוא פוסק בדלתיים סגורות, ללא סיקור תקשורתי, וכאשר מנסים לפרסם אודותם, הוא מתעצבן שחושפים אותו בקלקלתו.

אחד מהם דן במקרה של אותה אישה אשר שני בניה הקטנים הוצאו ממנה בכפיה על ידי רשויות הרווחה עקב חשד לאלימות ולאחר שהחשד הופרך לחלוטין, עובדי הסעד מסרבים להחזיר לה את ילדיה, ואף לא לראות אותם.

השופט נפתלי שילה שמהווה חותמת גומי או יותר נכון פקיד של אותן עובדות סוציאליות, מאשר באופן עיוור כל דרישה שלהן ללא כל נימוק.

מדוע השופט שילה שולל מאמא את הזכות הבסיסית שלה לראות את ילדיה והוא לא מנמק את החלטתו עד עצם הרגע הזה?

בדיקות אינטראקציה – המצאה חדשה של עובדים סוציאליים אכזריים

מדובר באמא לורי שם טוב, שנותקה לחלוטין משני בניה הקטנים לפני יותר משלוש שנים ואינה מורשית ליצור עימם קשר בשום אמצעי.

האמא מעולם לא הורשעה בפליליים ולמרות זאת עובדי הסעד של עירית רמת גן – גבעתיים בניצוחה של פקידת הסעד לילי שמי מונעים ממנה להיפגש עם ילדיה גם תחת פיקוח של עובדת סוציאלית.

כל דרישה שלהן מאושרת באופן עיוור ע"י השופט נפתלי שילה ללא כל בדיקה או נימוק מצידו.

נזכיר כי רוצח ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, הימני הקיצוני יגאל עמיר נפגש עם בנו בבית הכלא, ואילו אישה זו שמעולם לא פגעה באדם, נותקה באכזריות מילדיה על ידי השופט שילה וחברותיו הנלוזות.

אלוף יוסי פלד – ניצול שואה, אומץ ע"י נוצרים וחזר לאימו לאחר המלחמה ללא שום בדיקות אינטראקציה.

העובדים הסוציאלים מסרבים לתת לאם לראות את ילדיה בתואנה שמאחר ועבר זמן רב מדי מאז נותקה מילדיה בכפיה וללא כל סיבה, עתה היא צריכה לעבור "בדיקת אינטראקציה" עם הילדים… לא זו בלבד שגרמו נזק לה ולילדיה בשל הניתוק הכפוי ולא שילמו על רשלנותם בדין, הן באות בדרישות חדשות. נציין כי הילד הקטן, כיום בן 6, פיתח בעיות רגשיות בשל הניתוק מאימו וזה מצויין בפרוטוקול בית המשפט בו נכח השופט שילה.

במלחמת העולם השניה, ילדים יהודים רבים נותקו מהוריהם והועברו למקומות מסתור כגון בתי נזירות ועוד. הילדים שהו שם מספר שנים עד שהסתיימה המלחמה ואז הם התאחדו עם הוריהם ששרדו את השואה, כל זאת ללא שום הכנות מיותרות או בדיקות אינטראקציה !

נזכיר את האלוף יוסי פלד אשר נולד בבלגיה בשם יוסף מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת עימה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו ארצה והתיישבו בקיבוץ נגבה.

מדוע הנוצרים הרחומים החזירו את ילדי השואה להוריהם מייד וללא שום בדיקות אינטראקציה הזויות, ואילו שופט יהודי עושה יד אחת עם עובדות סוציאליות יהודיות אכזריות ומסרב להחזיר לאמא את ילדיה ללא תנאי?

"אני כפוף להוראות…"

אדולף אייכמן – טען שרצח יהודים כי "היה כפוף להוראות".

"אני כפוף להוראות…" כך טוען השופט נפתלי שילה, לאילו הוראות השופט הזה כפוף? להוראות של העובדות הסוציאליות שלו? מדוע לא נימק מר שילה עד עצם היום הזה לאילו הוראות הוא כפוף? האם מדובר בהוראות שהן לא חוקיות? אם חייל צה"ל מונחה לסרב לפקודה לא חוקית, קל וחומר ששופט יסרב להוראה כזו.

איננו מתכוונים להשוות את השופט שילה לנאצים חלילה אך המשפט הסתום שלו "אני כפוף להוראות…" מזכיר לנו את אותו צורר נאצי מפורסם בשם אדולף אייכמן שטען שרצח יהודים משום שהיה "כפוף להוראות…", וטיעון זה כמובן שלא עמד לו להגנתו.

נציין כי לא מעט אנשים מבוגרים, ניצולי שואה פונים אלינו בדואר אלקטרוני ובטלפונים, ומספרים בבכי תמרורים כי עובדות סוציאליות יהודיות חטפו להם את הנכדים והנינים בחסות בתי המשפט לנוער ומשפחה המתנהלים בדלתיים סגורות כדי שאף אחד לא ידע מה השופטים המוזרים הללו מעוללים למשפחות. שלא לדבר על ניצולי שואה שכלואים ללא צורך בבתי חולים לחולי נפש לכל ימי חייהם ועוברים התעללות קשה.

גם חוקי נירנברג היו חוקים…

השופט נפתלי שילה אשר מסתמך אף על חוק הנוער, יודע כי חוק זה עתיר פרצות ונתון לפרשנות סוביקטיבית של כל אדם. כל אחד מפרש את הסעיפים הפרוצים בחוק המיושן הזה לפי איך שנראה לו, וכך בחסות חוק ארכאי זה מתבצעים פשעים כנגד האנושות בבתי המשפט ובדלתיים סגורות, ומשפחות מושמדות אחת אחרי השניה.

נזכיר גם כי חוקי נירנברג היו חוקים, אבל הם, כמו חוק הנוער היו חוקים לא אנושיים!!! אז איך נפסוק לגבי אדם שרצח יהודים בחסות חוקי נירנברג לאחר שיטען שהוא "פעל לפי החוק…", האם נזכה אותו משום שהוא פעל לפי החוקים, אותם חוקי נירנברג? בוודאי שלא.

האם לשופט נפתלי שילה חסר אותו מנגנון פנימי, אנושי ומוסרי שאמור להניע אותו?

מדוע שופט זה אינו מבין עד עצם הרגע הזה שהוא פועל בניגוד לחוקי המוסר והאתיקה הכלל עולמיים?

השופט שילה פועל בניגוד לאמנת זכויות הילד העולמית

אמנת זכויות הילד הבינלאומית קובעת כי "לא יופרד הילד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא רק במקרים מסוימים כגון התעללות, הזנחה". אז מדוע השופט הזה מנתק אם מבניה למרות שמעולם לא הזניחה או התעללה בהם? מדוע השופט שילה בועט באמנה לזכויות הילד עליה חתומה מדינת ישראל?

השופט שילה מונע מן האם לראות את ילדיה גם בפיקוח עובדת סוציאלית. האמא, אישה נורמטיבית העובדת עם ילדים. מדוע מותר לה לראות ילדים זרים בגינה, ברחוב, בחנות ובמקום העבודה שלה ואת ילדיה שלה, פרי בטנה, את אשר אהבה, הוא אינו מתיר לראות?

מדוע השופט היהודי נפתלי שילה, זה שחובש כיפה ומתפלל בבית הכנסת, ממשיך לקיים את עוונותיו באופן יומיומי ולשלול מאמא יהודיה את הזכות הבסיסית, הראשונית והטבעית הקיימת לכל הורה לראות את ילדיו?

ושבו בנים לגבולם

אז מי אתה נפתלי שילה? נפתלי שילה מונה לשופט לפני כשנה, ולמרות זאת, להבדיל משאר השופטים, תמונתו אינה מופיעה באתר השופטים? מדוע? האם הוא מנסה להסתיר משהו?

מתוך כללי האתיקה לשופטים:

"…שפיטה אינה רק תפקיד, שפיטה היא דרך חיים. כללי האתיקה אינם מוסרים משכם השופט שעה שהשופט מסיר משכמו את גלימת השופט. בכל אשר ילך ובכל אשר יעשה, האדם כשופט והשופט כאדם, יחולו עליו כללים של אתיקה שיפוטית…".

על פי כללים אלו נראה כי השופט שילה פועל בניגוד לאמות המוסר השגורות בהווי החיים הדתי שלו ובניגוד להלכה היהודית למרות שהינו אדם דתי, חובש כיפה המגדיר עצמו "ירא שמים".

האדון הזה שמתעמר באמא ושני בניה, יחד עם חברותיו למקצוע, העובדות הסוציאליות ממשרד הסעד ברמת גן, מתגורר בהתנחלות אפרת אשר בגוש עציון.

"…ותמת רחל ותיקבר בדרך אפרתה…" – קבר רחל אימנו מוטבע בסמל הישוב אפרת.

מה אירוני הוא כי אדם צבוע זה גר בישוב המיוצג על ידי דמותה של רחל אימנו המבכה את פרידתה משני בניה, יוסף ובנימין, כאשר הוא עצמו נוקט במהלכים הפוכים מן הערכים עליהם בנוי הישוב בו הוא גר, בכך שהוא מנתק אמא משני בניה למעלה שנה, בקור רוח אכזרי, מתוך ידיעה כי אין עליו שום פיקוח משום שהפסיקות הלא אנושיות שלו מתבצעות בדלתיים סגורות.

"כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים – רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ" (ירמיהו ל"א, יד).

מדרשים רואים ברחל אמנו אם קדושה, אשר אלוהים בכבוד ובעצמו מנחם במילים:

"מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה'; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם" (שם, טו-טז).

האזרחים לא שפויים או שמא הממסד אינו שפוי?

השיר "נזק מוחי" מתוך התקליט "הצד האפל של הירח" של להקת הפינק פלויד מתייחס בין השאר לאי שפיות בחברה המודרנית. האזינו לו ותחשבו על הממסד הישראלי, בכלל זה מערכת המשפט הישראלית אשר חולה בראש, משום שפסקי דין רבים, בעיקר כאלה העוסקים בדיני נפשות, מתקבלים באופן שרירותי ואין בהם שום הגיון שיפוטי.

נזכיר בהזדמנות זו את פיני כהן שזרק נעל על השופטת דורית בייניש.

הוא חטף 3 שנים בכלא כי זרק נעל על אישה מן "האצולה" הישראלית, בעוד דורסי הילד מיהוד שהפך לצמח ואינו בן אצולה קיבלו את אותו עונש, שלא לדבר על אנסים שחלקם מקבלים עונש אף פחות מזה.

כמו שנאמר בקהלת:

"מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע".

כשלונותיו ותסכוליו של השופט נפתלי שילה בענייני האמא ל' ש' וילדיה גרמו לו להגיש נגדה תלונה במשטרה

אוגוסט 2012 – מזה מספר שנים מנהלת האמא ל' ש' התדיינויות משפטיות עקרות ומטופשות באולם בית משפט לענייני משפחה עם השופט נפתלי שילה כדי שתוכל לראות ולהיפגש עם ילדיה, אך לשווא.

האם בעבר עברה בדיקות ואבחונים על פי דרישת נפתלי שילה והעובדות הסוציאליות ושילמה מאות אלפי שקלים, אך לשווא.

נפתלי שילה מזמן בכל פעם "חוות דעת" כלשהי לטרפד את מפגש האמא וילדיה.

נפתלי שילה מונע מהאמא ל' ש' לראות ילדיה בהליך שיפוטי המתנהל בדלתיים סגורות ללא סדרי דין, וללא ראיות, ומאמץ את הבלי פיהן של עובדות סוציאליות מרשויות הרווחה כתורה מסיני.

בימים אלו החליט נפתלי שילה להגיש תלונה במשטרה נגד האמא ל' ש' עקב מאמר ביקורת באתר האינטרנט. בחקירה במשטרה הופרכו כל טענותיו השקריות של נפתלי.

נפתלי שילה בהתנהגותו פוגע באמון הציבור במערכת המשפט.

סוף דבר

 

נפתלי שילה נכשל בטיפול בעניינה של האמא ל' וילדיה, ולא רק שלא הביא תועלת אלא גורם להרס וחורבן בכך שאינו מאפשר לאמא לראות את ילדיה מזה מספר שנים ללא סיבה הגיונית אלא על סמך הבלי פיהן של עובדות רווחה.

דוגמאות להתנהלותו הרשלנית של נפתלי שילה

להלן לדוגמא החלטה ממאי 2011 של נפתלי שבה הוא מקבל את "הודעת פקידת הסעד" וללא נימוק או הסבר הוא מחייב ומתנה את האם בהוצאות נוספות של עשרות אלפי שקלים כדי לפגוש את ילדיה.

להלן דוגמא בה השופט נפתלי שילה משבש מפגשים בין האמא ובנה למרות הקושי בדבר והוצאות משפטיות של מאות אלפי שקלים מצד האם.

נפתלי מתרץ הפסקת הביקורים בתואנה של המרחק בין רמת-גן לחולון, אך כפי שכתוב בהצעתו הקודמת חייב את האמא ל' לשלם עבור מפגשים אצל פסיכיאטר בהרצליה המרוחקת מרמת-גן הרבה יותר מאשר חולון.